<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ששי שער רביעי</h1>
<h2>דף לא:</h2>
והא דתניא בתוספתא הנותן מתכוין והנוטל אין מתכוין הנוטל מתכוין והנותן אין מתכוין, ידיו טהורות, ר' יוסי אומר ידיו טמאות, אלמא אפי' לרבנן כונה דחד מינייהו בעינן, ההיא לתרומה אבל לחולין לא בעינן כונה כדאיתא התם בפרק כל הבשר, ובהדיא אתמרא התם. והא דאמרינן בפרק כל הבשר אמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום, התם לאו משום דבעינן כונה, אלא משום דהיסח הדעת פוסל, איפשר שאין סומכין על שמירתו לכל היום אלא א"כ במתנה עליהם, או אפשר דמתנה דקאמר לאו למימרא דבעי תנאי להכי, אלא לומר שישמור אותם דלא ליסח לדעתיה, והראשון נראה עיקר.
